איך להתמודד כשאתה תוהה אם הצילום שלך מספיק טוב

כל הצלמים שואלים אם הם מספיק טובים לפעמים. זוהי הסתכלות על האופן שבו הצלם, ספנקי מילס, שלף ממעמקי הצניחה ההיא.

טשטוש.

כך הרגישה לי השנה האחרונה. לא בגלל שזה עבר מהר מדי ולא בגלל שהיה לי כל כך כיף ... אלא בגלל שהייתי אבוד. אבדתי במי שאני ובמה שיצרתי. הרשיתי לקולות האלה בראשי שאומרים לי לא הייתי מספיק טוב. הם הלכו והתגברו - בסופו של דבר הם מחזיקים בזכות בתוכי. שאלתי את עצמי. הייתי משותק בספק ובפחד שלי.

אני תוהה:

• האם אני באמת אמנית?
• האם אוכל ליצור עבודה שאחרים יאהבו?
• האם העבודה שאני יוצר כבר משהו שאני אפילו אוהב?
• אם אני לא יכול לאהוב את זה למה שמישהו אחר?
• האם אני בכלל מספיק טוב?

ייסורים על ספק עצמי

הבית שקט ... אני מסתכל למעלה על השעון, השעה 2 לפנות בוקר איך הגעתי לכאן? איך זה הפך לחיים שלי? נלחם בדמעות כשאני עורך גלריה נוספת שאני לא מאוהב בה, כמעט שהתביישתי להראות ללקוח שלי. כל כך כאב לי לראות את העבודה ש"יצרתי "וידעתי ... לדעת שאי שם בתוכי היה יותר. אבל מה אם זה יותר לא היה מה שמישהו רצה לראות. מה אם אף אחד לא אוהב את מה שאני יוצר?

ממתי הפכתי לאנשים מענגים יותר? בטח שכבר היו לי אנשים שמרצו האיכות בתוך האישיות שלי, אבל זה היה שונה. הרשיתי לזה לשתק אותי מפחד. כל כך מפחד שאני הולך ליצור משהו שלא מובן או מתקבל על ידי הלקוחות, החברים והעוקבים שלי. אז במקום ליצור בחופשיות ... קפאתי. ביליתי שנה מחיי בעשייה משהו ששנאתי. אהבתי את הלקוחות שלי ועד נותן להם בדיוק את מה שרצוהפסקתי לתת לעצמי את מה שאני צריך. היה חלק קטן ממני, אולי גדול ממה שהכרתי בכלל, שהרגיש אשמה. כאילו הייתי מזויף. הצעתי ללקוחותיי מוצר שלא האמנתי בו. כאב לי לראות את התמונות ברגע שהם ירדו מכרטיס הזיכרון שלי וכואב עוד יותר להיות צריך להסתכל עליהן בעת ​​עריכה והכנת גלריה "למכור" אוֹתָם. איך אוכל למכור משהו שהתביישתי להראות, משהו שלא האמנתי בו?

פעם הייתי מאוהב במה שהצילום מציע לי. לא רק שעזרתי לתרום למשפחתי, אלא גם הזנתי משהו עמוק בתוכי. הייתי שמח. לאן זה נעלם ואיך אני חוזר למקום ההוא? האם אני רק "אמן" וכולנו צריכים לעבור את זה? אבל אף אחד מעולם לא אמר לי שזה יכול להיות ברצינות זו.

נקודת השבירה

החלטתי שאני הולך להפסיק. אולי פשוט איבדתי את זה, אולי מה שמוחי אמר לי היה האמת ... אולי לא הייתי מספיק טוב. בהחלט לא עשיתי את עצמי מאושרת, ובתור, אימללתי את משפחתי והרגשתי שאני מרמה לקוחות. שום דבר כבר לא היה "טוב" אבל לא ידעתי מה לעשות כדי למצוא היכן מסתתר ה"ספיק ". אם היית עוקב אחריי בפייסבוק היית שם לב איך בשנה האחרונה פרסמתי מעט מאוד מהעבודה שלי. זה אכל את מחשבותיי היומיומיות. נראה שלא אוכל לשבור את השרשראות האלה שקשרו אותי במילים שמוחי אמר לי.

מיום אחד ביקשתי מחבר שיצא איתי לצלם. הפעם היה שונה ... רציתי שהיא תירה ... אני. רציתי להביע בתמונות איך אני מרגיש. איך ראיתי את העולם בערפל שלי. דרך הטשטוש.

כשקיבלתי את התמונות האלה עברתי עליהן ... ובכיתי. אף תמונה אחת לא הייתה בפוקוס עדיין היה כל כך ברור לי איפה אני ומה אני צריך לעשות כדי לצאת מהאובך הזה. הייתי צריך לך ותצלם בדיוק איך אני רואה את העולם ממש ברגע זה. בשבילי. אף אחד לא ייתן לי אישור. הייתי צריך להפסיק לעשות את מה שנוח ולאפשר לעצמי להפיל את הרגש לבד.

חקרתי דימויים שאהבתי והתייחסתי אליהם ממש בשלב זה בחיי. שמתי אותם על המסך והתחלתי לרשום רגשות שקיבלתי מהתמונות האלה. הסתכלתי על התמונות בצורה שמעולם לא הסתכלתי על אף אחד שעבד לפני כן. לא הסתכלתי על הדימויים היפים והמושלמים, אלא רק שלפתי את הרגש של התמונה. ישבתי ולמדתי את התמונות האלה שעות. עיבדתי את הרגשות האלה וכשיריתי בפעם הבאה, צילמתי בלי לשים לב לתמונה הסופית ... צילמתי בשביל הרגש הסופי.

סוף סוף חינם

אני יכול לומר בפעם הראשונה אי פעם שאני יכול להסתכל על חלק מהעבודות שלי שגילן יותר מ- 48 שעות ועדיין אוהב את זה (אני יודע שכולכם יודעים על מה אני מדבר). הגעתי למסקנה שאולי אני לא משמח את כולם עם הדימויים שלי, אבל מי שכן סומך עלי לספר את סיפורם, יאהב אותו ויעריך אותו כל כך הרבה יותר מכיוון שהוא מראה חתיכה זעירה מנשמתם. לא נישאר במקום בטוח, יחד נצא מאזורי הנוחות שלנו. ואני אוהב את זה!

חמישה דברים שלמדתי לאורך הסופות בשנה האחרונה ...

1. קולות בתודעתך יכולים להפעיל טריקים מכוערים באמת על ליבך. הרשי לעצמך לשמוע אותם כי אם אם תדחיק אותם הם יתחזקו ויעילו יותר עם הזמן.

2. אתה לא מושלם, לפעמים אתה אפילו לא מספיק טוב ... וזה בסדר. אם אתה נאמן לעצמך הלקוחות שלך יראו בך חתיכה מעצמם.

3. הרשו לעצמכם להיות פגיעים. זה לא קל לראות את עצמך ברגעים המטושטשים, אבל דרך זה הצמיחה שלך תגיע.

4. הפיכתך לאמן שאינו מנגן אותו "בטוח" יצמצם את טווח ההגעה שלך לקהל הלקוחות, אך זה יחזק את טווח ההגעה שלך לאלה שעבודתך נוגעת באמת.

5. כאשר הלב שלך אומר לך שהוא כבר לא מוזן ממה שאתה עושה, הרשה לעצמך לשמוע את הקול הזה ואפשר לעצמך לחוות שינוי.

ספאנקי מילס היא ילדת עיר גדולה שגרה בעיירה קטנה בטקסס ועושה את מה שהיא אוהבת ונהנית מכל דקת נסיעה. לוקח כל רגע כמו שהוא מגיע ולומד וצוחק דרך החיים ... עם שם כמו ספנקי ... מה עוד אתה יכול לעשות! spankimills.com