בתוך טוקיו: תצוגת צלם אחת

בתוך טוקיו: תצוגת צלם אחת

נכתב עבור פעולות MCP מאת דייב פאוול, צלם המתגורר ב טוקיו, יפן

זה היה כמה ימים סוריאליסטיים לאלו מאיתנו החיים בטוקיו. אני יכול רק לדמות שזה הרבה יותר קשה לאלה שחיים בחלקים של יפן שהושפעו הרבה יותר מאירועי הימים האחרונים. אני גר בטוקיו 10 שנים ורעידות אדמה הן רק חלק מחיי היומיום. בדרך כלל יש קצת רעשנים, קצת רועדים, קצת לא נעים לך אבל אז זה עובר יחסית מהר. כמה שניות לתוך זה זה היה ברור בכוח ההולך וגובר שהוא שונה בהרבה ובעוצמה 9.0 זה היה ממש מפחיד.

אני מטפל בטלפון הרבה בעבודתי ומבלה זמן רב בחלון המשרד בקומה ה -26 שלי שינג'וקו, (טוקיו, יפן). כמה דקות אחרי רעידת האדמה זה היה הנוף שנשקף מחלוני. מישהו היה ברחוב וצילם סרטון של בניין המשרדים שלי ביוטיוב. שלי הוא הבניין החום באמצע - צפה בו כאן.

כל הרכבות נעצרו ביום שישי ומיליונים ישנו על רצפות משרדיהם או התכוננו לטיול ארוך הביתה. מרבית הרשתות הניידות הטלפוניות היו במצב לא תקין, וטלפונים בתשלום הפכו לצורת תקשורת ראשית, כאשר בכל אחת מהן נוצרו תורים ארוכים. כשדבר כזה קורה, הדבר הראשון שאתה רוצה לעשות הוא לדבר עם המשפחה שלך ולהבטיח להם שכולם בסדר. לא הצלחתי להגיע למשפחתי במשך כמה שעות, מכיוון ששיחות טלפון, מיילים ו SMS לא הצליחו לעבור. לבסוף לאחר כשבע שעות קיבלתי הודעה מפייסבוק שאומרת שאשתי השאירה הודעה בדואר האלקטרוני שלי. מעניין שמה ששרר מפלטפורמת תקשורת היה פייסבוק ו טויטר.

אחרי כמה שעות הליכה מצאתי פתוח סטארבקס ועצר להתחמם ולנוח קצר. החזירה אותי הילדה הצעירה והיפה הזאת שישבה שם בשקט בקימונו. ברור שהייתה לה מערך אחר של תוכניות ליום אבל התרשמתי מהחסד בו היא התמודדה עם המצב. הייתי רואה כל כך הרבה דוגמאות לכך במהלך הימים הבאים.

כשגדלתי בארצות הברית לקחתי כמובן מאליו לדעת לדעת איך להסתובב כשאני הילכתי או רכבתי הרבה. אני רץ והתאמנתי למספר מרתונים אז אני יודע להגיע בכל רחבי טוקיו ברגל. מעולם לא חשבתי על העובדה שרבים מהיפנים לוקחים את הרכבת ולא ממש יודעים איך להסתובב בעיר ברגל. תחנות משטרה הופכות במהרה למקום בו ניתן לקבל הוראות כיצד להגיע הביתה.

ואחרי יותר משלוש שעות מצאתי את הרחוב הקטן שמוביל לבית שלי.

בשבת בבוקר ניסיתי לאסוף את המצרכים שאני יכול. הגז כבר הוקצב ל -20 ליטר או בערך 5 ליטרים.

חנויות לחם ברחבי יפן מכרו - היה חשש לזמינות המזון באופן כללי. זה הושמע בעיתונות במידה רבה יותר, אך מציאת לחם לא הייתה קלה.

נראה שדברים של יום ראשון חוזרים לקדמותם, אך אנשים עמדו בלשונית צמודה מאוד בחדשות.

חנויות לחמים ממשיכות להימכר.

חנויות הצעצועים ריקות ... טוקיו בכלל נראית סוריאליסטית עם חוסר האנשים.

הממשלה הודיעה על השבתות ורכבות שפועלות בקיבולת מוגבלת מאוד וגורמות לתורים גדולים.

סטארבקס ממשיכה לפעול אך לאור נרות כדי לחסוך בכוח.

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי למשרד היה לארוז מחדש את ערכת רעידת האדמה שלי. בשעה 10:02 אירעה רעידת אדמה נוספת באיבאראקי שהייתה בסביבות העוצמה 6.2. אין נזק, אבל זה היה מפריע לאחר שהיה רק ​​שעה במשרד. כמה חברות נסגרו כשהצוות היה מזועזע בעליל.

משפחות וסטודנטים מתחילים להתכנס מחוץ לתחנות הרכבת כדי לאסוף תרומות עבור אלה שנפגעו מרעידת האדמה.

הרכבות נותרות צפופות ביותר.

צוותי החדשות נמצאים ברחבי טוקיו ולוכדים את הסיפורים.

כאשר רעידות המשנה ממשיכות לטלטל את טוקיו והחששות ממשיכים לגדול עם המצב הגרעיני בפוקושימה, יש מצב רוח קודר בטוקיו. יש הרבה בלבול ומידע מוטעה שמתפשט סביב. תחנת הדלק שליד הבית שלי עברה מקיצוב בשבת וביום ראשון לסגירה ליום שני לפשוט "סולד אאוט".

קווי הרכבת ממשיכים להיות מתוחים.

מעמד המצלמה של יודובשי ריק לחלוטין. זה המקום שבו אנשים מנסים את הטלפונים הסלולריים האחרונים.

כמו גם תחנת שינג'וקו, שמקבלת בערך פי 6 את התנועה היומית כתחנת פן של ניו יורק.

תחנות דלק נותרות סגורות.

מעבר שיבויה מכונה "המעבר העמוס ביותר בעולם" עם המונים של עד 3,000 אנשים שחוצים בשינוי אור יחיד הוא יחסית ריק ובאפילה.

כותרות העיתונים מלאות בסיפורים על המצב בפוקושימה.

קשיש מביט בשקט דרך החלון במהלך המסע המשותף שלנו בן 10 הדקות.

עם כל הפחד וחוסר הוודאות קל להיתפס לזה. מה שהתרשמתי יותר הוא כיצד היפנים טיפלו במצב זה. בזמן שהחלפתי רכבות תפס עיניי את הצעירה היפהפייה הזו שעשתה בחן את התחנה יחד עם אמה בדרך לטקס סיום. היה מעניין לחשוב כיצד היא מתמודדת עם המצב הזה כאילו אמרה "זה לא יפסיק עם סיום הלימודים." חשבתי עליה בזמן שנסעתי קצת ברכבת הבאה שלי ואז קיבלתי ציוץ ממישהו שגרם לי לחייך. "רוב היפנים בטוקיו עוסקים בחיי היומיום שלהם. שקט אבל רגוע. למדינה הזו יש כדורי פלדה. ” יש הרבה מה לומר עם איך היפנים מתנהלים דרך המצב הזה.

יש הרבה אנשים שמספקים מילות תמיכה ותפילות ליפן. אני חושב שכקהילה עולמית יש לכולנו אחריות לעזור גם כלכלית. ישנם ארגונים רבים המציעים הקלה אך הבחירה האישית שלי היא הצלב האדום. אם אתה רוצה לעזור אתה יכול לתרום כאן.

דייב פאוול הוא צלם ובלוגר שממוקם בטוקיו, יפן. הוא כותב את בלוג צילום יומי - Shoot Tokyo. תוכלו לעקוב אחריו בטוויטר @ShootTokyo. רוב התמונות לעיל צולמו באמצעותו לייקה M9 ועדשת Noctilux 50 מ"מ f / 0.95 ב -95, ISO 160 ומהירויות תריס שונות.